לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות השתמשו בחרצנים שבתוך ה"גוגואים" של המשמש למטרות קולינריות. חרצנים אלה נראים כמו שקדים, אך הם מרירים. ערכם התזונתי דומה לזרעים ולגרעינים למיניהם. במערב מפיקים מהם את משקה האמרטו, וטעמם הוא ממש בטעם הליקר.
יש הטוענים שחומר רעיל הנמצא בחרצני המשמש, הנקרא אמיגדלין, מסוגל לרפא סרטן, אך הנושא שנוי מאד במחלוקת עקב החשש שחומר זה הופך לציאניד בגוף. המצדדים בשימושו טוענים שאנזימים מסוימים (beta-glucosidase) הנמצאים באופן מרוכז על תאי סרטן קולטים את הציאניד ולכן בעוד שהוא רעיל לתא סרטני הוא הרבה פחות רעיל לתא רגיל, אך אין מספיק ודאות מחקרית. ישנם מחקרים המצביעים על יעילות האמיגדלין, וכאלה השוללים אותה, כאשר ברקע מרחפת סכנת הרעלת הציאניד.
גם מזונות נפוצים אחרים מכילים כמות מסוימת של אמיגלדין (חוץ מחרצני פירות אחרים), למשל אגוזי מקדמיה, תותים ופירות יער (הזרעונים הקטנים בפרי), גרעינים, קטניות מסוימות, כוסמת, ועוד.
האמיגדלין מוכר גם בשם לטריל (Laetrile) שהוא מיצוי של החומר בפטנט אשר ניתן דרך הוריד או שריר או בבליעה. במתן דרך הוריד הוא נחשב פחות רעיל מאחר שנטען שהאמיגדלין הופך לציאניד בעיקר בגלל מעורבות של גורמי עיכול כמו אנזימים וחיידקי מעיים שונים וכד' (1) אך עדיין עלול להיות רעיל ביחס למינון הטיפולי הגבוה. מחקרים מראים תוצאות מעורבות או חוסר השפעה קלינית של לטריל על סרטנים שנחקרו, חוץ מאשר בטיפול בסרטן הפרוסטטה שנראה קצת יותר מבטיח (2). יחד עם כל זאת, ישנן עדויות של אנשים הטוענים שנרפאו אודות ללטריל ולא חוו הרעלה סיסטמית.
אמיגדלין מוכר גם בשם הלא רשמי "ויטמין B17" עקב הסברה שחוסר במרכיב זה בגוף אחראי על התפתחות סרטן אשר בנוכחותו לא היה יכול להתפתח. סברות אלה לא הוכחו במחקרים.
בכל מקרה, כיום לטריל לרב לא מאושר ע"י רשויות הבריאות בשל פוטנציאל הרעילות הגבוה, חוץ מבגרמניה ובמקסיקו שם ניתן ע"פ חוק לקבל טיפול עם לטריל בקליניקות מיוחדות לטיפולים אלטרנטיביים לסרטן, בדרך כלל כחלק מתוך מערך טיפולי שכולל שיטות שונות (כמו היפרתרמיה, אינפוזיות שונות ועוד) וניטור רפואי צמוד.
במציאות רפואית של טיפולים כימותרפיים אגרסיביים ורעילים לא מעט, אנשים מחפשים אלטרנטיבות או השלמות טיפוליות וישנם היום רופאים (md) שמתמחים בטיפולים מסוגים אלה ומעניקים אותם באופן מקצועי תוך מעקב רפואי אחראי, כמו בקליניקה בגרמניה המוצגת בסרטון משמאל (אין לי שום קשר לקליניקה והצגת המידע לא מחליפה מידע וייעוץ רפואי).
לצד הטיפולים הקונבנציונליים, בעשורים האחרונים מתפתח תחום רפואי של תרופות ביולוגיות שתפקידן לגייס את המערכת החיסונית של החולה בדרכים שונות, ולכן שיטה זו נקראת אימונותרפיה.
השיטה מותאמת לפרמטרים אישיים יותר של החולה ושל המחלה וכוללת אמצעים כמו הגברת מנגנוני הבקרה של המערכת החיסונית; איסוף של תאי T מהחולה על מנת להרבות ולהנדס אותם ולהחזיר אותם אליו דרך אינפוזיה; פיתוח חיסונים; מתן ציטוקינים על מנת לעזור למערכת החיסונית לתקוף תאים סרטניים(3). כמובן שזוהי סקירה פשטנית של תהליכים מורכבים. משמאל סרטון על אימונותרפיה.
תרפית גרסון (Gerson Therapy) היא שיטה טבעית לטיפול בסרטן וקיימים קליניקות ובתי הבראה במקומות שונים ברחבי העולם המטפלים בחולים לפי פרוטוקול אותו פיתח ד"ר מקס גרסון בהצלחה לא מבוטלת. אני מצרפת סרטון מרתק (עם כתוביות בעברית) שסוקר את השיטה לעומק ולרוחב, כולל ראיונות עם המצדדים, המתנגדים והמחלימים. עורך הסרט עושה דרך ארוכה ברחבי ארה"ב וגם ביפן ועל הדרך נוגע בנושאים אחרים רלוונטים מתוך פרספקטיבה רחבה. כל מילה שלי מיותרת.
מניסיון:
לשמחתי הרבה אין לי ניסיון עם הטיפולים הנ"ל.
בעונת המשמשים בקיץ אחד, החלטתי לנסות לבדוק על עצמי את ההשפעה של צריכת זרעי המשמש. הקפאתי את הגוגואים למניעת ריקבון ובכל פעם הפשרתי ופיצחתי בין 3 ל 7 זרעים ביום במנות מחולקות, למשך מספר ימים.
1.שרדתי כדי לספר.
2. במינונים הגבוהים יותר התפתח כאב ראש, אך זה קורה גם עם גרעינים וזרעים אחרים, כולל טחינה (רגישות לתירמין?).
החרדה מהרעלת ציאניד מנעה את המשך הניסוי העצמי.
ברור שמינונים טיפוליים גבוהים דורשים ניטור קבוע.